בקו הייצור, הלייזר אינו רק אמצעי עיטור – הוא למעשה חלק בלתי נפרד מהמערכת, שצריך לעמוד בתנאי טמפרטורה גבוהה, ניקוי תדיר וחשיפה לשמש. כאשר החימום אינו מספיק יעיל, עלולים להופיע בועות, שינויי צבע או כשל בהידבקות החומר, וכתוצאה מכך הקו נאלץ לעצור לצורך תיקון. עיצבנו את מכשירי החימום שלנו כך שיבטלו את הבעיות האלו.
מה חשוב באמת? מכשירים אלו פועלים באמצעות גלי אינפרא-אדום באורך גל קצר – כך שהם מגיבים במהירות ומאפשרים שליטה מדויקת. ההספק המרבי מותאם למהירות הייצור – בדרך כלל 2–6 קילוואט לכל מודול. יש אפשרויות של מתח 240/480 וולט, וכן חיבורים תעשייתיים שמאפשרים התמודדות עם רטטים. החימום מייצר שדה תרמי אחיד, כך שאין נקודות חמות שעלולות לגרום ללחץ תרמי בזכוכית. השליטה במערכת נעשית באמצעות מערכת PID עם משוב סגור, כך שהטמפרטורה נשמרת בטווח של ±2°C. כאשר המכשיר נסגר ונפתח שוב, ההתאוששות קורית במהירות – וזמן העבודה נשאר קבוע.
למה זה טוב במפעלי זכוכית? חימום הלייזר מתבצע לאחר עיבוד הזכוכית, כמו כיפוף או חימום. בשלבים אלו, הלחצים הנותרים והיכולת של הזכוכית לקלוט חום משתנים מלוט ללוט. החימום מתאים את עצמו בזמן אמת, כך שאין צורך לשנות את ההגדרות לכל הזמנה. כך עולה שיעור ההצלחה, יורדת כמות הזכוכית הפגומה, וההידבקות נשארת יציבה, ללא חימום יתר של הזכוכית. צריכת האנרגיה יורדת, מכיוון שהמכשירים מחממים רק כשצריך, והמסה התרמית נמוכה. בקווי ייצור בעלי קיבולת גבוהה, זה אומר יותר חלקים איכותיים לשעה, פחות עבודה נוספת ופחות הפסקות.
הערות חשובות להתקנה ההתקנה פשוטה, אך חשוב לשמור על מרחק מספיק סביב המכשיר – לפחות 150 ממ, כדי לאפשר זרימת אוויר וגישה לתחזוקה. במקומות עם הגנה חזקה, החום המוחזר עלול לחמם את הרכיבים הסמוכים. המערכת עובדת היטב עם רוב מערכות ההובלה של זכוכית שטוחה, אך זכוכית מעוצבת או שכבות עבות עשויות לדרוש הגדרות מיוחדות כדי שהקצוות לא יתחממו יותר מדי. יש להתחשב באורך החיים של המכשיר – בדרך כלל 3,000–5,000 שעות, בהתאם למתח ולתנאי העבודה – ויש להחזיק מודולים חלופיים בהישג יד, כדי שהמכשיר לא יעמוד בלי לעבוד.