התקנת תנור אינפרא-אדום בחדר אמבטיה היא דבר מסוכן אם לא נוקטים בזהיירות. בחדר כזה יש אדים בכל מקום, ולחות רבה באוויר. בחדר כזה, רכיב חימום רגיל עלול להפוך למוקש זמן. צריך משהו שיהיה מבודד לחלוטין, אחרת עלול להיות קצר חשמלי.
מניעת חדירת מים המאבק האמיתי הוא בנושא האטימה. אנו משתמשים בסיליקון בעל עמידות לטמפרטורות גבוהות ובמארזים בעלי דרגת הגנה IP גבוהה, כדי למנוע את חדירת הלחות לקצוות החשמליים.
הבעיה היא שנקודות החיבור הן תמיד החלקים החלשים ביותר. אם אדי המים מתעבים על החיבורים החשמליים, עלולה להיות תקלה – כלומר, החשמל יתחיל לזרום דרך המבודדים. כך עלולה להיהרס המכשיר או להינתק המפסק, בדיוק כשיוצאים מהמקלחת.
הבטיחות – יותר מאשר רק אטימה הבטיחות לא תלויה רק באטימה. כל המארז צריך להיות מחובר לקרקע. אנו משתמשים בסגסוגות מוליכות כדי להבטיח שיהיה מסלול חשמלי ישיר ובעל התנגדות נמוכה לקרקע.
אף שרכיב החימום עצמו נמצא בתוך קוורץ בעל טוהר גבוה, הקסם האמיתי קורה בחלקים שמחזיקים את הרכיב. אנו משתמשים בחומרים כמו סירמיק או פולימרים מחוזקים. זה מבטיח שהאזור החם יהיה מופרד לחלוטין מהתקרה.
הקושי הסמוי יש כאן בעיה: כשאנו אוטמים את התנור היטב כדי למנוע חדירת לחות, אנו גם כולאים את החום בתוך המארז.
אי אפשר פשוט לכסות מנורה רגילה במכסה עמיד למים ולחשוב שזה יספיק. אם עושים זאת, החוטים החשמליים עלולים להישרף. לכן אנו משתמשים בחוטים עמידים לטמפרטורות גבוהות – בדרך כלל בין 150°C ל-200°C.
אנו משתמשים בכבלים עשויים פלואורופולימרים, מכיוון שהם יכולים לעמוד בחום. בלעדיהם, המעטפת המבודדת של החוטים תימס, והמערכת ה”עמידה למים” תכשל בכל מקרה.